ת"א 14741-07-20

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים, לצד הראיות – לרבות אלה שלא הוצגו – מתרשם השופט מהעדים ופוסק לטובת התובע. הנתבע נמצא חייב בפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונת הדרכים. השופטת נחה דעתה כי התובעת הצליחה להוכיח את מעורבותה בתאונה, תוך עמידה בנטל ההוכחה המוטל עליה בדין האזרחי. השופטת מקבלת את טענת התובעת כי הייתה נוסעת ברכב שהיה מעורב בתאונה, ומספקת הצהרות עקביות וראיות תומכות. חרף טענת הנתבעת כי הימנעותה של התובעת מלהביא עדים מסוימים מחלישה את טענתה, סבורה השופטת כי גרסתה לאירועים נתמכת במקורות מהימנים נוספים, לרבות מסמכים רפואיים, עדותו של נהג צד ג' וטופס הודעה על תאונת דרכים שהגיש בנה של התובעת – נהג הרכב. השופטת דוחה את טענת הנתבע כי היעדרותו של התובע מהרכב בעת התאונה אינה סבירה, ומכירה בכך שאנשים שונים מגיבים באופן שונה לאירועים טראומטיים. זאת ועוד, השופטת אינה משתכנעת מאפיון הנתבע את התנהגות התובע כ"בלתי סבירה", ומדגישה כי תפיסות סובייקטיביות אינן שוללות את גרסתו של התובע. בהתייחס לשאלת הנזק, מקבל השופט את חוות דעתם של המומחים הרפואיים שמונו בתיק, אשר העריכו את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 35.2%. מאחר שהמומחים לא נחקרו בחקירה נגדית, השופט סבור כי הקביעות מוסכמות על שני הצדדים. באשר לנכות תפקודית, השופט מוצא כי השלכותיו התפקודיות בפועל של התובע ותפקודו בעבודה מאז התאונה אינם מעידים על נכות גבוהה מהנכות הרפואית המוערכת. לפיכך, מסיק השופט כי נכותה התפקודית של התובעת תואמת את נכותה הרפואית. השופטת דוחה את תביעת התובע לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, ולא מוצאת כל ראיה לפגיעה כלכלית כלשהי בתקופה שלאחר התאונה. עם זאת, בהתחשב בהשפעה הפוטנציאלית של נכותה של התובעת על כושר ההשתכרות העתידי שלה, פסקה לה השופטת 780,000 ₪ כפיצוי בגין הפסדי שכר עתידיים, לצד סכום גלובלי של 30,000 ₪ עבור עזרה לזולת בעבר ובעתיד, 5,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות ו-66,568 ₪ עבור נזק לא ממוני. בסיכומו של דבר, סך הנזקים שנפסקו לתובע מסתכם בסך של 881,568 ₪. השופט מורה לנתבע לפצות את התובע בהתאם, לרבות שכר טרחת עורך דין ושכר טרחה בגין פתיחת ההליך, כאשר הפרשי ריבית והצמדה יחולו אם התשלום לא יתקבל בתוך 30 יום.