עב"ל 58787-02-21

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הראיות שהוצגו בתיק ואת טיעוני הצדדים. הם החליטו כי יש לקבל את הערעור, ולקבל את טענת המערער כי נגרם לו תאונת עבודה בעת שעבד אצל מעסיק ישראלי. בית המשפט מצא טענות משכנעות כי האירוע התרחש בזמן ובמקום בהם טען המערער כי עבד עבור דורון, שכן הנסיבות תומכות בגרסתו לאירועים. יתר על כן, בית המשפט לא השתכנע מהתזה החלופית שהציג המוסד, שלא זימן עדי מפתח לחקירה נגדית. לעדותו של עד שלא הופיע בפני בית המשפט, חוסני, ניתן משקל אפסי, שכן מדובר בעדות שמיעה ובהיעדר אפשרות לבדיקה ראויה. למרות שבית המשפט הכיר בסתירה בעדותו של המערער בנוגע לסידור העבודה המוקדם, הוא לא מצא סתירה זו משמעותית דיה כדי לדחות את עדותו כולה, במיוחד בהתחשב בסתירות בגרסאות שהציגו עדים אחרים. עוד קבע בית המשפט כי בית המשפט המחוזי מתח ביקורת מופרזת על עדותו של באסל, עד שמסר תיאור מפורט של התאונה העולה בקנה אחד עם ראיות אובייקטיביות אחרות. לאור האמור לעיל, הגיע בית הדין למסקנה כי המערער עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו והוכיח כי התאונה אירעה במהלך עבודתו. זאת ועוד, הראיות תמכו בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין דורון לבין המערערת. משכך, פסק בית הדין לטובת המערערת, תוך הכרה באירוע כתאונת עבודה, והורה למוסד לכסות את הוצאותיו של המערער בשתי הערכאות.