ע"א 36601-05-19

תקציר

המוסד לביטוח לאומי (המשיב) הגיש תביעה כנגד המערערת, בדרישה להחזר מענק מוות וקצבת שאירים ששולמו לאלמנתו של נפטר בעקבות תאונת דרכים. התלויים ויורשיו של המנוח הגישו תביעה נפרדת נגד המערער, אשר יושבה מחוץ לכותלי בית המשפט. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, והביא את המערער לערער על ההחלטה. המערערת טענה כי למשיב לא נגרם נזק כספי וכי הטענה משוללת כל יסוד. הם הדגישו כי המשיב שילם פנסיה הן לפני התאונה והן לאחריה וכי התביעה מבחינה באופן מלאכותי בין שמות הפנסיות. המערער גם חלק על כך שבית משפט קמא קיבל את טענת המשיב להשתק שיפוטי. באשר לתביעת המשיב להשתק שיפוטי, קבע ערכאת הערעור כי המערערת, לאחר שניכתה את מלוא סכום קצבת השאירים ומענק המוות בתביעת העיזבון, מנועה מלטעון כנגד זכותו של המשיב להחזר. בית המשפט מצא כי זכותו של המשיב להחזר נגזרת מעקרון הסוברוגציה, בו נכנס המשיב לנעליו של הנפגע. מאחר שהפיצוי המשולם לנפגע מבוסס על עקרון השבת המצב לקדמותו, קבע בית המשפט כי זכותו של המשיב להחזר היא זכות כספית, שאינה מושפעת מהעיקרון של השבת המשיב למצב שלפני התאונה. משכך, לא הייתה כל רלוונטיות לחיסכון בעלויות שנגרם לכאורה למשיב. ערכאת הערעור, בהסכמתה עם המשיב, הדגישה כי טענת הניכוי של המערערת אינה נופלת בגדר טענת ההגנה שלה כנגד המנוח. בית המשפט גם חלק על טענת המערערת כי יש לבחון את מקורות ההכנסה לפני התאונה ולאחריה כדי לקבוע את הנזק שנגרם ליורשים. תחת זאת, אישר בית המשפט קמא את קביעתו של בית משפט קמא כי הנזק לעיזבון עמד נכון למועד מתן פסק הדין על סך של 2,817,702 ₪. לאחר ניכוי הפיצויים ששולמו לעיזבון, חישב בית המשפט את יתרת הנזק לסך של 1,430,548 ₪. עם זאת, ערכאת הערעור קיבלה חלקית את טענת המערערת כי יש לנכות את הסכום ששולם ליורשים בתביעת העיזבון מהנזק שנגרם לעיזבון. בית המשפט מצא כי המשיב זכאי להחזר בסך 1,120,275 ₪, סכום הנמוך מהסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא. לפיכך קבע בית המשפט כי על המערערת להשיב למשיב 78,571 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין ומע"מ על סכום זה, בסך כולל של 92,360 ₪. הערעור התקבל בחלקו, והמשיב חויב לפצות את המערער בהתאם. כל צד יישא בשכר טרחתו.