ת"א 51755-06-24

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לעכב את פסק הדין לאחר ששקל היטב את הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים. פסק הדין אוכף את ההסכמות שהושגו ביניהן, ועל פי פסקי דין קודמים, הסכמים כאלה נושאים משקל של פסק דין. את פסק הדין ההסכמי, שהוא במהותו הסכם שניתן לו סנקציה שיפוטית, יש לתקן או לבטל רק בנסיבות חריגות, והמבקש לא סיפק הצדקה מספקת לכך. טענות המבקש, הכוללות אילוצים תקציביים, התנגדות של חלק מבעלי הקרקע והצורך בהפקעה, היו ידועות או שניתן היה להציג אותן בדיונים קודמים. טענות אלה, יחד עם הזמן הרב שחלף מאז מתן פסק הדין, מעלות ספקות לגבי תום ליבו של המבקש ומרמזות על ניסיון לעכב ביצוע ולא על חתירה אמיתית לצדק. יתר על כן, סיכויי ההצלחה בתביעה נראים מוגבלים. בית המשפט בחן גם את מאזן הנוחות ומצא כי הוא לטובת המשיב והאינטרס הציבורי. מימוש פסק הדין יאפשר למשיבים לקבל היתר בניה ולהתחיל בבנייה, בעוד שעיכוב נוסף יגרום להם נזק כספי. בינתיים, טענת העירייה לנזק בלתי הפיך אם פסק הדין יבוצע לא הייתה משכנעת, במיוחד לאור העלות הצנועה של העבודה הנדרשת. כמו כן, האינטרס הציבורי משרת בצורה הטובה ביותר את סלילת הכביש הקיים, שאינו בטיחותי כיום, והעירייה לא גילתה חריצות רבה בקידום תוכנית חלופית. בנוסף, העקרונות המסדירים בקשות לסעד זמני, שהם במהותם בקשה זו, תומכים אף הם בדחיית הבקשה. סיכויי הצלחת תביעתו של המבקש נראים קלושים, והנזק הפוטנציאלי שייגרם למשיב אם פסק הדין יעוכב עולה על כל נזק שעלול להיגרם לעירייה. לבסוף, שיקולי הגינות וצדק שוקלים כנגד המבקש, שכן איחור הגשת הבקשה, יחד עם הנסיבות, מצביע על חוסר דחיפות ואף עלול להוות ניצול לרעה של ההליך. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, ויש לבצע את פסק הדין עד ליום 15.8.2024. המבקש חויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך הדין של המשיב, בסך 8,000 ₪, בתוך 30 יום.