ת"א 24511-06-15

תקציר

התובעת, שהיא בת לאותה משפחה של הנתבעים, ביקשה לבטל פסק דין הצהרתי משנת 1991 בנוגע לחלקות אביה, בטענה שלא קיבלה זימון כדין ולא ידעה על ההליך. עוד טענה כי ייפוי הכוח שעמד בבסיס פסק הדין אינו תקף. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שלא ידעה על פסק הדין משנת 1991, כפי שטענה, מה גם שבני משפחה אחרים ועדויות הנתבעים סתרו את טענותיה. זאת ועוד, הבקשה למתן ארכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה מאחר שהתובעת ידעה על פסק הדין בשנת 2013 אך הגישה את הבקשה רק בשנת 2015. השופטת גם מצאה את ייפוי הכוח תקף, למרות ניסוחו המוזר, שכן הוא משקף את כוונתו הברורה של האב. השופטת הדגישה את עקרון הסופיות ורישום החלקות על שם הנתבעים, לצד עסקאות נדל"ן רבות שבאו בעקבותיה, ודחתה את התביעה. השופט עודד את הצדדים, שהיו כולם בני משפחה, לשקול פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט ופסק הוצאות מתונות לנתבעים.