רע"א 3355/11

תקציר

במקרה שלפנינו, התלבט בית המשפט האם להעניק רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין פסק בוררות. בסופו של דבר החליט בית המשפט שלא להעניק רשות ערעור מאחר שסוגיות הבוררות העומדות על הפרק לא עמדו בקריטריונים המחמירים במיוחד הנדרשים לערעורים מסוג זה, ובפרט שלא מדובר בשאלה משפטית או ציבורית החורגת מהאינטרסים הפרטיים של הצדדים או מחייבת התערבות בית משפט למניעת עיוות דין. בית המשפט הצביע על סתירות פרוצדורליות בנוגע להתנהלותו של הבורר, ובפרט התייעצותו עם מומחה לאחר הדיון מבלי ליידע את הצדדים או להתיר להם לחקור את המומחה בנושאים הנדונים. בעוד שהתנהלות זו נחשבה בלתי הולמת, הפגם נחשב מינורי בשל אופיו השולי של סוגיית המשטחים והצוברים במסגרת הבוררות הכוללת. בהינתן הסכמת המשיב, המליץ בית המשפט להחזיר את התיק לבורר על מנת שיתייחס למחדל פרוצדורלי ספציפי זה. החלטה זו הדגישה את העיקרון של התערבות מינימלית בפסקי בוררות, אלא אם קיימת עילה משמעותית. בית המשפט התייחס גם לחשיבות ההקפדה על הצדק הטבעי בהליכי בוררות, תוך שימת דגש על שקיפות, הגינות ויחס שווה לצדדים. הוא הדגיש כי על הבוררים להימנע מהתייעצויות גלויות ולשמור על תקשורת פתוחה עם כל הצדדים המעורבים. בנוסף, בית המשפט קידם את הרעיון שמוסדות בוררות יקימו יוזמות חינוכיות כדי לשפר את ההבנה והיישום של עקרונות והליכי בוררות בקרב בוררים.