ת"א 9309/09

תקציר

פסק הדין מתייחס למספר תביעות כספיות שהובאו לבית המשפט בפסק דין מקוצר. חלק מהנאשמים לא הגיבו בתוך הזמן שהוקצב, בעוד שאחרים לא קיבלו רשות להתגונן. כפועל יוצא, זכאים התובעים לפסק דין המבוסס על טענותיהם. התובעים דרשו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעורים ספציפיים, שעל בית המשפט להכריע. בית המשפט הכיר בכך שיש לפסוק שכר טרחת עורכי דין לתובעים בשיעור שלא יפחת מהשיעור המינימלי שנקבע, אלא אם כן יש סיבות מיוחדות לכך. מאחר שהתובעים לא הביאו ראיות להוצאותיהם, על בית המשפט לקבוע שיעור סביר. בית המשפט הדגיש כי שכר הטרחה צריך לשפות הוצאות סבירות ולשקף את העבודה בפועל הכרוכה בניהול התביעות. במקרה זה, בית המשפט החליט כי הטרחה והעבודה המינימלית הנדרשת בתביעות אלה מצדיקות תעריף נמוך מהתעריף המבוקש על ידי התובעים. בית המשפט התייחס לשינויי חקיקה שנעשו לאחרונה והפחיתו את שכר טרחת עורכי הדין בתביעות כספיות, במטרה להגן על המוחלשים. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובעים זכאים למחצית השיעור הקבוע בתעריף המינימום לתביעות כספיות המוגשות בהליך רגיל. החלטה זו חלה גם על רשמים, שכן בית המשפט סבור כי אין זה סביר שהתוצאה תהיה תלויה בזהותו של נושא המשרה השיפוטית. בהתאם לכך, ניתנו לתובעים פסקי דין על בסיס טענותיהם, כאשר שכר טרחת עורכי הדין נקבע על מחצית משיעור המינימום והוצאות משפט נוספות.