ת"א 26566-12-12

תקציר

פסק דין זה ניתן בעקבות תביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בתביעה נטען כי אין לראות בתובעת כמי שנהגה ללא רישיון, שכן היה לה רישיון גרמני בתוקף, ועל פי סעיף 7(3) לחוק סדר הדין הפלילי, נהיגה ללא רישיון תקף בשל אי תשלום אגרה אינה נחשבת לנהיגה ללא רישיון. כמו כן, התובעת טוענת כי חברת הביטוח התנהלה בה בחוסר תום לב, שכן הם ביטחו אותה למרות שידעו שהיא משתמשת ברישיון זר, וכעת הם מוותרים על ייצוג זה. מנגד, הנתבעת עומדת על כך שהתובעת נהגה ללא רישיון בתוקף, ולכן פוליסת הביטוח אינה מכסה אותה. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת הייתה תושבת ישראל, ולכן, על פי תקנות התעבורה 567 ו-567א, נאסר עליה לנהוג באמצעות רישיון זר. רישיונה של התובעת פקע למעלה משנה לפני התאונה, ולכן, הן על פי החוק והן על פי פוליסת הביטוח, היא אינה זכאית לפיצוי. השופט מצדד בנתבעים וקובע כי התובע, בהיותו תושב ישראל, לא עמד בדרישות לנהוג עם רישיון זר. יתר על כן, השופט מפרש את החוק כקובע כי מי שנוהג עם רישיון ישראלי שפג תוקפו למעלה משנה נחשב כמי שנוהג ללא רישיון, ולכן תביעת התובע לפי חוק נפגעי תאונות דרכים נכשלת. השופטת דוחה גם את הטענה כי התובעת לא הייתה מודעת לכך שרישיונה פג, וקובעת כי באחריות הנהג לדעת מתי פג תוקף רישיונו. לבסוף, השופטת קובעת כי חברת הביטוח אינה אחראית לבירור הנסיבות בהן נהג התובע, ועל כן גם טענת חוסר תום הלב נדחית. לפיכך, התביעה נגד הנתבע נדחית, והתובע חויב לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪.