ת"א 15301/08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעה אזרחית מורכבת הנוגעת להסכם שהופר למכירת זכויות חכירה וציוד. התובעים, גב' עליזה סיגל אלדר וציון אלדר בע"מ, תבעו סעד הצהרתי ופיצוי כספי מהנתבעים, דיין תיירות אחזקות בע"מ ומנהלה, מר יצחק דיין, בגין הנזקים שנבעו מהפרת ההסכמים. ההסכמים נחתמו במרץ 2001 וקבעו כי הנתבעים ירכשו זכויות חכירה בנכס באילת וציוד קיים. עם זאת, הנתבעים לא עמדו בהתחייבויות התשלום שלהם, מה שהוביל את התובעים לבטל את ההסכמים. ביטול זה אושר בפסק בוררות, אשר אף הורה לתובעים להשיב את התשלומים החלקיים ששילמו הנתבעים. לאחר פטירתו של מר אלדר המנוח, ביקשו התובעים פיצוי נוסף בבית המשפט בגין נזקים שונים שנגרמו לכאורה כתוצאה מהפרת הנתבעים. פסק הדין דוחה את בקשת התובעים לסעד הצהרתי, בנימוק של סוגיות מהותיות של סמכות שיפוט ואופייה המלאכותי של התביעה. בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו בעניין זה, בהתחשב בתביעה כספית במהותה, במטרה לקזז את נזקיהם הנטענים של התובעים כנגד חוב ההשבה. השופט מציין כי מטרתו האמיתית של הסעד ההצהרתי היא לחסום את ניסיונם של הנתבעים לגבות את סכום ההשבה. בנוסף, התביעה לסעד הצהרתי נדחית בשל זמינותו של סעד כספי הולם. פסק הדין קובע את אחריות הנתבעים להפרת ההסכמים, בהתאם לפסק הבורר. היא פוסקת לתובעים פיצוי חוזי מוסכם, כפי שנקבע בהסכמים, בסך 225,000 דולר, אשר בית המשפט רואה בו אומדן סביר של הנזקים הצפויים על ידי הצדדים. סכום זה, כאשר הוא מומר לשקלים באמצעות שער החליפין המתאים, עולה על הפיצוי הכספי הנתבע של התובעים בסך מיליון ₪. באשר לתביעתם החלופית של התובעים בגין רכיבי נזק פרטניים, בית המשפט פוסק לתובעים הוצאות עסקה והוצאות בוררות, אך דוחה את התביעות בגין נזקים נטענים אחרים, לרבות תשלומים לרשויות, אובדן הכנסות ונזק לא ממוני. השופט נימק זאת בכך שהתובעים לא הצליחו להוכיח די הצורך את הסיבתיות וההיקף של נזקים אלה. יתר על כן, פעולות התובעים, כגון כניסה להתחייבויות כספיות חדשות, נחשבות כתרמו להפסדיהם. חשוב לציין כי פסק הדין מבהיר כי זכותם של התובעים לפיצוי כבר מגיעה לסכום המקסימלי הנתבע, מה שמייתר את הצורך בהמשך הדיון ברכיבי הנזק הפרטניים. השופט דוחה גם את התביעה נגד הנתבע השני, מר יצחק דיין, באופן אישי, שכן התובעים לא הביאו ראיות מספיקות כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות או לבסס אחריות אישית על פי תורת האיברים. לסיכום, פסק הדין מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים סך של מיליון ₪, צמוד למדד המחירים לצרכן ובצירוף ריבית ממועד הגשת התביעה. הנתבע אחראי גם להוצאות המשפט של התובעים ולשכר טרחת עורך הדין, שגם הם צמודים למדד ונושאים ריבית מיום פסק הדין. סכומים אלו ניתנים לקיזוז כנגד חוב ההשבה הקיים בתיק ההוצאה לפועל הרלוונטי.