ע"א 2553/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי סכסוך רכושי שנדון בבית משפט השלום בתל אביב, אשר פסק לטובת המשיב, משה יונה. התיק נסוב סביב חלקת אדמה, חלקה 147 ב', שיונה פלש אליה לכאורה והשתלט עליה ללא הסכמת מינהל מקרקעי ישראל (המערער). בית משפט השלום קבע כי יונה הוא הבעלים החוקי של המגרש, וחשוב מכך, כי יש לו זכות לרכוש את החלקה הסמוכה, שהייתה חלק מהשטח שבמחלוקת, מבלי להשתתף בהליך מכרזי. על פסק דין זה הוגש ערעור. ערכאת הערעור דנה בהרחבה בתחולתה של תקנה 25(1) לתקנות חובת המכרזים, המאפשרת פטור מהדרישה הכללית למכור נכסי מדינה בדרך של מכרז פומבי. תקנה זו, מדגיש בית המשפט, צריכה להתפרש באופן מצמצם וליישמה בנסיבות נדירות וחריגות. היא אינה ישימה במקרה זה, טוען בית המשפט, שכן מינהל מקרקעי ישראל מעולם לא הסכים לתפיסתו של יונה בקרקע, וטענתו כי שילם כספים לדיירים הקודמים, בני הזוג מרציאנו, אינה מקנה כל זכות בקרקע או זכאות לפיצויים מהמינהל. יתר על כן, בית המשפט קובע כי מתן פרס לכיבוש הבלתי חוקי של יונה יעביר מסר שגוי ועלול לעודד פלישות נוספות לאדמות ציבוריות. גם לטענת המערערת כי מעשיו של יונה פגעו במינהל, וכפועל יוצא מכך באינטרס הציבורי, בכך שאילצו אותם לפצות גורם אחר, אסתר שמעוני, ניתן משקל משמעותי. בית הדין לעררים מגיע למסקנה כי החזקתו ארוכת השנים של יונה במקרקעין, בנסיבות אלה, אינה מצדיקה מתן פטור מהליך מכרזי וכי יש לבטל את פסק הדין המקורי. כתוצאה מכך, פסק הדין מורה ליונה לפנות את הקרקע שבמחלוקת ומבטל את ההוראה המזכה אותו לרכוש את מגרש 147ב' ללא מכרז. בנוסף, נדרש המשיב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערערת, בסך 30,000 ₪, צמודות לשווי השקל, ובתוספת ריבית, שנצברו ממועד פסק הדין המקורי ועד לתשלום מלוא הסכום. פסק דין זה, מציין בית המשפט, ניתן בהיעדרם של הצדדים ומביא את הסכסוך לסיומו.