עמ"ש 33854-09-14

תקציר

מדובר בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי מרכז לוד בנוגע לתביעה שהגיש בן נגד אמו בטענה לזכויות בדירה הרשומה על שם אמו. הבן, הסובל ממחלת נפש ומוכר כנכה 100%, טען כי הדירה נרכשה עבורו על ידי אמו ולכן יש להעביר לו את הזכויות בדירה. האם, ששימשה כאפוטרופסית שלו עד שנת 2010, הודתה כי רכשה את הדירה עבור בנה אך לא רשמה אותה על שמו, ככל הנראה כדי להימנע מפיקוח האפוטרופוס הכללי. בית המשפט בחן האם התביעה מהווה הרחבה של החזית, לגופה של הטענה, הכוונה שעמדה מאחורי רכישת הדירה ומקור הכספים ששימשו לרכישה. בית המשפט מצא כי הבן עמד בנטל ההוכחה הכבד הנדרש להוכחת קיומה של נאמנות מכללא וכי הדירה נרכשה עבורו. עוד מצא בית המשפט כי אי רישום הדירה על שמו על ידי הבן והעיכוב בהגשת התביעה הוסברו שניהם באופן סביר. לפיכך החליט בית המשפט כי יש להעביר את הזכויות בדירה לבן. עם זאת, לאור היחסים הטובים בין הבן לאם, החליט בית המשפט שלא להורות על הוצאות.