ת"צ 23139-05-16

תקציר

פסק הדין דן בתנאים הנדרשים לאישור תביעה ייצוגית כדי להתקדם בישראל. ראשית, בפסק הדין צוין כי הבקשה הוגשה לפני כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי משנת 2018, ולכן יש להפנות לתקנות הקודמות. בית המשפט בוחן האם הבקשה עומדת בשלושת התנאים העיקריים: עילת תביעה טובה, עילת המצאה ותקינות הפורום הישראלי. אשר לעילת התביעה, הציג המבקש ראיות מספיקות לקרטל בין המשיבים בסף הנדרש, ונטל ההוכחה מוטל על המבקש להוכיח "טענה ראויה לטיעון". טענות המשיבים בדבר חוסר תום לב, שיהוי והתיישנות הבקשה נדחות אף הן. המבקש אינו מחויב לפרט כל טענת הגנה אפשרית בבקשה, והמחדלים שנגרמו אינם מצדיקים את ביטול היתר ההמצאה. זאת ועוד, השיהוי בהגשת הבקשה ובביצועה אינו חמור דיו כדי להצדיק ביטול, והבקשה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. באשר לשאלה האם מתקיימת עילת תביעה טובה, מסיק בית המשפט כי אין מקום להתייחס לטענות לעומק בשלב זה. המבקש הפנה למספיק פסקי דין קודמים שהכירו בזכות לתבוע בגין נזקים עקיפים כדי לעמוד בנטל הנדרש. שאלות קבילות ראיות, תחולת הדין הישראלי ותביעות פרטניות יידונו אף הן בהליך העיקרי. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי ישראל אינה הפורום המתאים, במיוחד אם ייקבע כי דוקטרינת ההשפעה חלה במקרה זה. לפיכך, הבקשות לביטול היתר ההמצאה נדחות. כל אחד מהמשיבים נדרש לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.