ע"א 195/68

תקציר

התיק נסוב סביב חמישה שיקים בשווי 1,000 ל"י כל אחד, שנחתמו לכאורה על ידי המערערת והומרו לבנק של המשיב. המערער טען כי נתן לבנו פנקס צ'קים כדי לתלוש חמישה שיקים בפקודת הקורבן, אך הבן, ללא ידיעת המערער, הוציא ומילא חמישה שיקים נוספים, העומדים כעת בסימן שאלה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב בקובעו כי המשיב נתן ערך ועשה כן בתום לב, ומשכך זכאי לפירעון שווי חמשת השיקים מהמערערת. עם זאת, בית המשפט העליון, בדעת רוב, קיבל את הערעור בקובעו כי השיקים לא היו שלמים ולא הוצאו בעת שנלקחו על ידי בנו של המערער, ולכן למשיב, לרבות מחזיק ראוי, אין זכויות בהם והוא אינו יכול לתבוע פירעון מהמערערת, למרות שהושלמו ונסחרו ללא הרשאה. השופט כהן חלק על כך, וסבר כי מעדותו של המערער כי הצ'קים נתלשו בנוכחותו משמעה כי הם לא נגנבו ממנו, ועל כן אין להעניש את המשיב, כמחזיק ראוי, בגין המרמה. עם זאת, בדעת הרוב נקבע כי חוסר ידיעתו והסכמתו של המערער בעניין פירושו שהוא לא הנפיק את השיקים כמסמכים סחירים, ועל כן אין הוא חב. הערעור התקבל, והמשיב חויב לשלם למערער הוצאות בסך 1,000 ל"י.