עת"מ 21514-10-17

תקציר

העותר, שהוא משפטן, הגיש עתירה מנהלית נגד החלטת ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין לגנוז את תלונתו נגד עו"ד אשר אפריאט (המשיב מס' 2). העותרת טענה כי המשיב מס' 2 הפר מספר הוראות בכללי האתיקה בכך שייצג לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים, ולא שמר, בין היתר, על סודיות. כן ביקשה העתירה להורות לוועדת האתיקה (המשיבה מס' 1) להגיש תלונה לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין או לקיים דיון חוזר. העתירה נדחתה הן מהטעם הפרוצדורלי והן מהטעם המהותי. אחת מטענות הסף שהעלו המשיבים הייתה כי העותר לא מיצה את כל ההליכים האפשריים. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי ארבעת הגופים המוזכרים בחוק לשכת עורכי הדין כזכאים להגיש קובלנה לבית הדין למשמעת הם גופים מקבילים, ואין חובה על עותר לפנות לכולם בטרם יפנה לבית הדין לעניינים מנהליים. עם זאת, בית המשפט קיבל את הטענה בדבר השיהוי בהגשת העתירה, שהוגשה ארבעה חודשים לאחר החלטת ועדת האתיקה הארצית, ותשעה חודשים לאחר החלטת ועדת האתיקה המחוזית. בית המשפט הדגיש את חשיבות כיבוד המועדים להגשת עתירות מנהליות וציין כי ההתכתבויות של העותר עם הרשויות אינן מצדיקות את השיהוי. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא פגם משפטי בהחלטות הוועדות, וסבר כי החלטת ועדת האתיקה הארצית סבירה, נוכח השיהוי הממושך של העותר בהגשת התלונה, והמחלוקת העובדתית הקיימת. לפיכך, קבע בית המשפט כי אין הצדקה להתערב בהחלטת הוועדה. העתירה נדחתה ולא ניתן צו להוצאות.