ד"מ 13727-02-16

תקציר

התובעת, עובדת במקצועה, תבעה את מעסיקה לשעבר בגין תשלומים שונים שלטענתה מגיעים לה, לרבות פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, פיצויים בגין הלנת שכר, דמי הבראה ופיצויי הלנה (תמריץ כלכלי להרתעה מפני הפרות של חוקי השכר). ארבעת חודשי עבודתה של התובעת בחנותו של מר בן חמו ז"ל, אותה המשיכה הנתבעת להפעיל, היוו את סלע המחלוקת העיקרי בתיק, שכן לטענת התובעת יש למנות אותם כחלק מהעסקתה אצל הנתבעת לצורך חישוב זכויותיה. עם זאת, השופט קבע כי שתי תקופות ההעסקה לא היו רצופות, שכן החנות שפתח הנתבע אינה "אותו מקום עבודה" כמו זו של מר בן חמו, והייתה חנות דומה נוספת שפעלה באותו מקום כמו העסק הקודם שלו. עוד ציינה השופטת כי עדותו של התובע בעניין זה הייתה מתחמקת ולא עקבית. השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 11,318 ש"ח, 1,537 ש"ח דמי הבראה ו-4,000 ש"ח פיצויי הלנת שכר, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין. כמו כן חויב הנתבע לבצע תשלומים אלה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין; אחרת, יצטברו הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. כל צד נשא בהוצאות המשפט שלו בשל ההצלחה החלקית של תביעת התובע, והפער הרב בין סכום התביעה המקורי לבין הסכומים שנפסקו.