רע"א 1924/16

תקציר

בפסק הדין התייחס בית המשפט לערעורו של אבו-ג'אנם בעניין סמכותה המהותית של ערכאה נמוכה יותר והכללת צדדים נוספים בתיק הקשור לרכוש. לאבו-ג'אנם ניתנה רשות לערער על החלטת השיפוט, אך הערעור עצמו נדחה. בית המשפט הבהיר כי לפי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, סמכות השיפוט בין בית משפט השלום למחוזי תלויה בסוג הסעד המבוקש – בין קנייני ובין חוזי. פסיקתו הקודמת של השופט נ' הנדל בעניין "מבחן הסעד" סייעה בקביעת סמכות השיפוט, והדגישה כי תביעות הנוגעות לזכויות חוזיות בלבד נופלות תחת קביעה שיפוטית שונה המבוססת על שווי הזכויות ולא על רישום הנכס. במקרה זה, תביעתה של רמלה התייחסה לזכויות שאינן רשומות במקרקעין, המחייבות הליכי תכנון ואישור נוספים, ובכך אינן מעניקות זכויות קנייניות. לפיכך, בית המשפט המחוזי שמר על סמכותו. בנוסף, התביעה לא כללה כל סעד המבקש רישום מקרקעין או שינויים קנייניים, ובכך תמכה בסיווג שאינו קנייני. בית המשפט התייחס גם לדעות מנוגדות באשר לסמכות העניינית שהביעה השופטת י' עמית, והסכים עם גישתו של הנדל בתיק זה. זאת ועוד, הבקשה לצרף צדדים נוספים להליך נדחתה, שכן לא היה קשר מהותי בין צדדים אלה לבין המגרש הספציפי הנדון, מגרש 104. בית המשפט העיר על חוסר הנמקה מספקת בהחלטת בית המשפט המחוזי, אך הגיע למסקנה שהתוצאה ראויה. משכך, הן הערעור על סמכות השיפוט והן הבקשה לצרף צדדים נוספים נדחו, ללא צו הוצאות, דבר המחזק את עמדתו של בית המשפט המחוזי ומחזק את הגבולות הפרוצדורליים בתיק מקרקעין מורכב זה.