בג"צ 745/22

תקציר

בבואו לדון בעתירה נגד הריסת מבנה לפי תקנה 119, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את העתירה, תוך שהוא מאשר את סמכותו של המשיב להורות על הריסות כאלה. העותרים לא הציגו טענות חדשות לגבי תקנה 119, שנדונו בעבר ונדחו במקרים קשורים. בדיון הושם דגש על זיקת המגורים של המחבל לכל מבנה המבנה, למרות ההתמקדות בקומה השנייה. בית המשפט מצא ראיות מספיקות לבעלותו ולזיקתו של המחבל למגורים, הנתמכות בדברים שנאמרו בחקירות ובסידור הפיזי של המבנה, כגון שימוש בגרם מדרגות פנימי המעיד על אכלוס משותף של בני המשפחה. טיעונים שערערו על נקודות אלה נחשבו בלתי מבוססים. כמו כן נבחנה מידתיות צו ההריסה, בהתחשב בחומרת מעשי הטרור, באיתנות הראיות נגד המחבל ובצורך בהרתעה בהקשר של הסלמה בפעילות הטרור. בית המשפט הכיר בפוטנציאל ההשפעה הקשה על משפחת המחבל, כולל קטינים, אך קבע כי ההרתעה מצדיקה את ההריסה. היעדר מעורבותה של המשפחה במעשי המחבל לא שינה הערכה זו. מהירותו של צו ההריסה לאחר ההתקפה נתפסה כתואמת את אמות המידה המשפטיות, ודחתה טענות בדבר כוונת ענישה. בסופו של דבר, החליט בית המשפט כי אין הצדקה לסכל את ההריסה, מתוך סבר כי הדבר נחוץ כדי להרתיע מפני טרור עתידי, ובכך דחה את העתירה והתיר את פקיעת השהייה הזמנית כמתוכנן. כל השופטים, לרבות השופטים א' שטיין וש' שוחט, הסכימו עם פסק הדין בראשות השופט ד' מינץ, וקיבלו את ההחלטה סופית ביום 20.2.2022.