תמ"ש 32540-05-16

תקציר

מדובר במאבק משמורת בין הורים מתגרשים לשלושה קטינים: שתי בנות ובן. ההורים חיים בנפרד בשתי ערים שונות, מה שיוצר מרחק גיאוגרפי ביניהן. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי שני ההורים הם אפוטרופסים על ילדיהם ויש להם אחריות שווה כלפיהם. במקרים בהם ההורים חיים בנפרד, הם יכולים להסכים על מי מהם תהיה משמורת על הילדים. אם לא ניתן להגיע להסכמה, בית המשפט מתערב ומחליט על פי טובת הקטינים. על בית המשפט לשקול גורמים שונים לקביעת טובת הילדים, כגון מערכת היחסים בין הילד לכל הורה, יכולתו של כל אחד מהצדדים ליצור קשר, גילו וכישוריו של הילד, והשפעת ההחלטה על חיי הילד בהווה ובעתיד. שני ההורים במקרה זה תוארו כנדיבים ומסוגלים להורות טובה. העובדת הסוציאלית והמומחה שמונה מטעם בית המשפט המליצו שניהם על משמורת משותפת, לאור שיתוף הפעולה ההורי החיובי והעובדה ששני ההורים כשירים לממש את המשמורת. עם זאת, מאחר שההורים לא יכלו להסכים על בחירת מוסד חינוכי לילדיהם, חוות דעת המומחה דרשה קביעה של משמורת בלעדית. העובדת הסוציאלית והמומחה הציגו המלצות סותרות. העובדת הסוציאלית העדיפה שהמשמורת תינתן לאב, ואילו המומחה המליץ להעניק אותה לאם. דו"ח העובדת הסוציאלית התבסס על בדיקות עובדתיות ועדויות של צדדים שלישיים, בעוד חוות הדעת של המומחה הייתה תיאורטית בעיקרה ולא התייחסה לפרטים הספציפיים של מקרה זה. גם המלצת המומחה נמצאה כבעלת הטיה מגדרית. יתר על כן, הן העובדת הסוציאלית והן המומחית הסכימו כי העברת הקטינים מעירם הנוכחי, ט', לעיר האם, א', לא תהיה לטובתם. בית המשפט מצא כי שמירה על המצב הקיים, כאשר הקטינים יישארו במוסדות החינוך הנוכחיים שלהם בט', היא האפשרות המתאימה ביותר. לפיכך, המשמורת על שתי הבנות ניתנה לאב, ואילו המשמורת על הבן, שהתגורר בעיקר עם אמו, ניתנה לה, בהיותו מתחת לגיל שש. פסק הדין גם פירט את זכויות הביקור וקבע כי אם ההורים יעברו לאותה עיר, המשמורת המשותפת תיבחן מחדש.