ת"א 49672-04-18

תקציר

פסק דין זה דן בארבע שאלות מרכזיות הנוגעות לשתי חלקות קרקע, העומדות במרכזו של שני תיקים שונים, תיק 62 ותיק 695. ראשית, בית המשפט בוחן האם הקביעות שניתנו בתיק 62 בדבר העברת הבעלות בחלקה 74 והתחייבות הנתבעים לפצות את המדינה בשלושה דונם קרקע במקום אחר הן התחייבויות עצמאיות או שלובות זו בזו. בית המשפט מגיע למסקנה כי מדובר בחובות עצמאיות, וחובת המדינה להעביר את חלקה 74 לטריף אינה תלויה בחובת הנתבעים לפצות את המדינה במקרקעין. שנית, בית המשפט קובע כי חובת הנתבעים לפצות את המדינה היא "ביחד ולחוד", כלומר המדינה יכולה לדרוש מכל נאשם בנפרד מילוי, אם כי במלואו. שלישית, בית המשפט דן בשאלה האם עדיין ניתן לאכוף את ההתחייבות לפצות את המדינה, בהתחשב בכך שחלפו 37 שנים מאז פסק הדין בתיק 62. בית המשפט קובע כי יש לקיים את חובת המדינה כלפי טריף ללא קשר לחובת הנאשמים, והזמן הרב שחלף הופך את אכיפתה של החובה האחרונה לבלתי צודקת. יתר על כן, עמימות החובה מקשה על אכיפתה. רביעית, בית המשפט בוחן האם המדינה זכאית לקבל פיצוי מטריף בגין הפרת התחייבות הנתבעים בתיק 62. בית המשפט קובע כי הן המדינה והן טריף הפרו את ההסכמות שניתנו בפסק הדין בתיק 62; לכן, כל צד צריך לשאת בנזקיו. בנוסף, המדינה לא הצליחה להוכיח את הנזק שגרמה הפריצה של טריף, ולא יהיה זה סביר שהמדינה תקבל פיצוי מבלי להתחשב בנזק שגרמה לטריף במקרה 695. לבסוף, בית המשפט מדגיש כי יש לאשר הן את רישומה של חלקה 185 על שם טריף והן את רישומה של עסקת מכר לגבי החלקה, והוא מחליט שלא להורות על הוצאות בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה.