ת"פ 232/01

תקציר

הנאשמים, שבילו עם המתלוננת וחברתה בפאב ולאחר מכן בדירתו של נאשם 2, הואשמו באונס ובמעשה סדום. הנאשמים הודו כי קיימו יחסי מין עם המתלוננת אך טענו כי הסכימה לכך. המחלוקת הייתה האם המתלוננת הייתה שיכורה מכדי להסכים או שמא נתנה את הסכמתה. השופט מצא את עדותה של המתלוננת כבלתי עקבית ובלתי אמינה, וציין סתירות רבות בין עדותה לבין עדותה של חברתה שנכחה באותו לילה. עוד ציין השופט כי חקירת המשטרה לא ראיינה עדים פוטנציאליים שהיו יכולים לאמת את גרסאות הנאשמים והמתלוננים לאירועים בפאב. השופט שקל את מכלול הראיות ומצא כי התנהגותה של המתלוננת מעידה על הסכמתה לפעילות המינית. עוד נקבע כי הנאשמים יכלו להאמין באופן סביר כי המתלוננת מסכימה, דבר המהווה הגנה של טעות במצב העניינים. לכן, השופט הציע לזכות את הנאשמים מכל האישומים. השופט ג'ובראן והשופט פלנט הסכימו עם חוות הדעת, והנאשמים זוכו מהעבירות שבכתב האישום. פסק הדין הותר לפרסום, תוך איסור לפרסם את שמות המתלוננת ואחותה או כל פרט שיש בו כדי לזהותן.