ב"ל 18862-10-19

תקציר

פסק הדין דן בהגדרת פגיעה בעבודה לפי סעיף 79 לחוק ובמסגרת התיאורטית של מיקרוטראומה, הממלאת פער חקיקתי במחלות הקשורות לעבודה שאינן ניכרות באופן מיידי. כדי לבסס פגיעה בעבודה על פי תיאוריית המיקרוטראומה, על התובע להוכיח תנועות חוזרות ונשנות המובילות להצטברות נזק בלתי ניתנת לגילוי. בית הדין הארצי הדגיש את הצורך בהמשכיות וחזרה על תנועות המשפיעות על חלק גוף מסוים. במקרה זה טענה התובעת, מנקה בבית ספר, כי הפגיעות בברכיה נבעו ממיקרוטראומה הקשורה לעבודה. עם זאת, מסקנת פסק הדין היא כי עבודתה כללה פעולות ומשימות מגוונות ומגוונות שלא היוו תנועות חוזרות ונשנות המשפיעות על ברכיה. תיאור עבודתה, שכלל ניקוי כיתות, שירותים וביצוע מאמצים פיזיים שונים, לא עמד בקריטריונים למיקרוטראומה. האופי החריג והשונה של תנועותיה, המערבות אזורי גוף שונים, לא תמך בטענה. בנוסף, יום עבודתה של התובעת היה קצר יחסית, דבר המערער עוד יותר את טענתה. לפיכך, פסק הדין דחה מינוי מומחה רפואי ופסק נגד תביעת התובע למיקרוטראומה, תוך הדגשה כי עבודה פיזית תובענית אינה נחשבת אוטומטית לכזו. החלטה זו מתיישבת עם פסיקות קודמות, תוך הדגשת הקריטריונים המובהקים לביסוס מיקרוטראומה.