עת"מ 54201-01-16

תקציר

העותרת והמשיבה היו נתונות במחלוקת על היטל פיתוח שהטילה העירייה המשיבה. העותר טען כי החיוב אינו חוקי ועתר לבית המשפט לעניינים מנהליים למתן פסק דין הצהרתי בעניין. במהלך ההליך שילם העותר את התשלום, שהפך את מהות הסעד המבוקש לתביעה כספית. העירייה ביקשה לדחות את העתירה בנימוק שהיא הוגשה בשיהוי ולכן יש לדון בה בבית משפט אזרחי. העותר טען כי העתירה הוגשה במועד וכי לבית המשפט סמכות עניינית בעניין. השופט הסכים עם העותר בשני הסעיפים. ראשית, השופט מצא כי העתירה הוגשה מיד לאחר שהתעוררה מחלוקת ולא היה עיכוב בפתיחת ההליך. שנית, השופט קבע כי סמכותו המהותית של בית המשפט נקבעת על פי אופי הסעד המבוקש בעת הגשת העתירה. מאחר שהעתירה ביקשה במקור פסק דין הצהרתי ולא השבה כספית, היא נפלה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. השופט הדגיש את אופיו האגבי של התשלום ואת חוסר הכדאיות של העברת ההליך לבית משפט אזרחי בשלב מאוחר, לצורך יעילות פרוצדורלית. הבקשה לדחיית העתירה נדחתה, והעירייה חויבה בהוצאות העותר.