ע"פ 365/67

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו של משיב שהורשע בהקמת סככה ללא היתר, בניגוד לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965. בית המשפט העירוני הטיל קנס והורה להרוס את המבנה. המשיב ערער רק על צו ההריסה לבית המשפט המחוזי, אשר ביטל את פסק הדין כולו, לרבות גזר הדין והצו, בנימוק שהסככה אינה מהווה מבנה לפי הדין הרלוונטי. המדינה ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי היה על בית המשפט המחוזי לקיים את פסק הדין המקורי בשל הימנעותו של המשיב מהגשת כתב ויתור על חנינה לפי חוק החנינה תשכ"ז-1967. בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעור המדינה, וקבע כי בעוד פסק דינו וגזר דינו של בית המשפט העירוני עומדים בעינם, הערעור על צו ההריסה קביל שכן הוא אינו נחשב להליך פלילי לפי חוק החנינה. לפיכך, הדיון של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בערעור הנוגע לצו ההריסה היה מוצדק. ההרשעה, הקנס והחובה בתשלום אגרות עמדו בעינם, ואילו עניין צו ההריסה דרש טיעון נוסף המבוסס על הנחת אשמתו של המשיב. פסקה מקיפה זו מאגדת בתוכה את עיקרי הכרעת הדין, לרבות סעיפי האישום, החלטות בית המשפט בכל שלב והנימוקים לפסיקת בית המשפט העליון, שאישר את ההרשעה אך אפשר את המשך הערעור על צו ההריסה.