ערר 85238/14

תקציר

הערעור מתייחס לחיוב בהיטל השבחה בעקבות מכירת דירה שחלה עליה תוכנית גג, המאפשרת בניית חדרי יציאה לגג. המערערת טוענת כי מכירת הדירה אינה מהווה מימוש הזכויות על פי התכנית, שכן הגג הוא רכוש משותף וביצוע התכנית מחייב את הסכמת בעלי הדירות האחרים בבניין. לפיכך, יש להטיל את ההיטל, אם בכלל, רק לפי חלקו היחסי של הרכוש המשותף. זאת ועוד, טוען המערער כי השמאי המכריע טעה בחישוב וכי הוא זכאי לפטור לפי סעיף 19(ג)(2) לתוספת השלישית. ועדת הערר דוחה את הטענה העיקרית, שכן די אם נציין כי המערערת לא העלתה טענות אלה בפני השמאי המכריע. מכל מקום, גם גופו של הערעור משולל כל תוכן. הכלל הוא כי יש להטיל היטל השבחה על הדירה שערכה עלה עקב אישור התוכנית, ואשר ניתן להרחיבה מכוחו. העובדה שהגג הוא רכוש משותף, וכי ביצוע התכנית טעון הסכמת בעלי הדירות האחרים, אינה מונעת את מימוש זכויות התכנית על ידי בעל הדירה, ואינה מצדיקה סטייה מהכלל של הטלת ההיטל על הדירה הניתנת להרחבה. הדבר נכון במיוחד כאשר הזכויות על פי התכנית הן זכויות מוקנות, אשר חייבות במס בעת אישור התוכנית. זאת ועוד, קביעתו של השמאי המכריע, נשוא הערר, עולה בקנה אחד עם החלטתה הקודמת של ועדת הערר ועם הגישה שננקטה בה. המערער לא הוכיח את זכאותו לפטור, והוועדה לא מצאה כל טעות המצדיקה התערבות בחישוב השמאי המכריע בסוגיה זו. עם זאת, הוועדה מורה לוועדה המקומית לבחון את זכאותו של המערער לפטור, בשל השכרת הדירה, ולעדכן את ועדת הערר בהתאם. יתר הערעור, שעניינו טעויות חישוביות נטענות, נדחה אף הוא, שכן טענות המערערת אינן מתקבלות על הדעת, מה גם שקביעתו של השמאי המכריע בסוגיות אלה התקבלה בהסכמת הצדדים. לפיכך הערר נדחה, למעט סוגיית הפטור, שצריכה להתברר בוועדה המקומית. המערערת מצווה לשאת בהוצאות הוועדה המקומית.