ה"פ 1200/04

תקציר

המבקש תבע את מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) בגין אי קיום הסכם פשרה בנוגע לחלקת קרקע. ההסכם נבע מחוזה פיתוח קודם שנחתם בין המבקשת לבין רמ"י, אותו ביטלה רמ"י בשל אי התחלת הבנייה במגרש. הסכם הפשרה איפשר למבקש 21 חודשים להתקשר בהסכם פיתוח חדש עם רמ"י, ובלבד שישלם את חוב החכירה השנתי שלו לרמ"י. המבקשת לא שילמה את החוב, ורשות מקרקעי ישראל ביטלה את הסכם הפשרה כעבור חמש שנים. המבקש טען כי ביטולו של מנהל מקרקעי ישראל אינו חוקי משום שאירע מחוץ למסגרת זמן סבירה וכי רמ"י ויתרה על זכותה לבטל. בנוסף, טען המבקש כי מזכר של עובד רמ"י חזר בו מהביטול, אך בית המשפט מצא כי לעובד אין סמכות לחייב את רמ"י וכי המבקש לא הסתמך לרעה על התזכיר. השופט פסק לטובת רמ"י וקבע כי המבקשת הפרה את הסכם הפשרה, וכי ביטולה של רמ"י היה כדין. המבקש חויב לשלם למנהל מקרקעי ישראל ולמשיבים השני והשלישי הוצאות משפט.