דב"ע נה/72 - 3

תקציר

במקרה של מיכאל בן טובים נגד אביק בע"מ, דן בית המשפט בערעור ובערעור שכנגד הנובע מפסק דין של בית המשפט האזורי בתל אביב. הנושא המרכזי נגע להפרת חוזה ההעסקה בין בן טובים לאביק, בעקבות רכישתו של אביק על ידי טבע. בן טובים טען כי העברתו מתפקיד מנהל המחלקה החקלאית לתפקיד סגן מנהל מהווה הפרת חוזה, שכן היא פוגעת במעמדו. בית הדין האזורי הסכים וקבע כי אביק הפר את החוזה בכך שלא שמר על העסקתו במעמד מקביל. באשר לפיצויים, בית הדין פסק תחילה לבן טובים פיצוי בגין 13 חודשים במקום 22 החודשים המלאים, בהתחשב בתקופת ההעסקה שלא מומשה ובפיצוי חלקי בגין העסקה במקום אחר. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי יש לכבד את סעיף הפיצוי בחוזה, שקבע כי בן טובים יקבל פיצוי עבור מלוא תקופת החוזה ללא הקלה בשל השתכרות קודמת במקום אחר. לפיכך, בית המשפט הורה לאביק לשלם פיצוי מוסכם מלא עבור תקופת הגירעון בת 22 החודשים. הערעור הנגדי שטען כי לא בוצעה הפרת חוזה נדחה. בנוסף, בית המשפט אישר את שיקול הדעת בנוגע להוצאות המשפט, והדגיש כי לא נפלה טעות בהחלטת ההוצאות של הערכאה הנמוכה יותר. בסופו של דבר נפסקו לבן טובים סך של 190,453.12 שקל, לצד הפרשי ריבית והצמדה, כאשר אביק אחראי גם להוצאות הערעור. פסק הדין מחזק את קדושת התנאים החוזיים, תוך הדגשת עליונותם של סעיפי פיצוי מוסכמים אלא אם כן הוכח כבלתי סביר, דבר שלא ניכר במקרה זה.