ע"פ 6277/11

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של גבר שהורשע בשורה של סעיפים של תקיפה מינית ופיזית כלפי אשתו וילדיו. המערער טען כי אין לו אחריות פלילית בשל מחלת נפש. בית המשפט פירט את עברו הרפואי של המערער, אשר הראה שימוש ארוך טווח בסמים ובאלכוהול וראיות לפסיכוזה. עם זאת, השופטים הסכימו עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מצבו הנפשי של המערער לא פגע בהבנתו את מעשיו או את מעשיהם. הם הגיעו למסקנה כי מצבו של המערער אינו עומד בקריטריונים של אי שפיות כהגדרתם בסעיף 34ח לחוק, ועל כן הוא אחראי למעשיו. יתר על כן, השופטים הסכימו עם החלטת בית המשפט המחוזי לתעדף את הדברים שמסרו הקורבנות במשטרה על פני עדויותיהם בבית המשפט, שנחשבו עוינות. בית המשפט מצא כי הצהרות אלה אמינות ועקביות יותר, והן נתמכות בראיות אחרות. עם זאת, השופטים מצאו טעם בערעורו של המערער על עונשו, ובפרט באישום השני של מעשה סדום בבן משפחה, שבו הורשע למרות שבית המשפט המחוזי הודה בהיעדר הוכחות. הם החליטו לזכות אותו מאשמה זו והפחיתו את עונשו הכולל בשנה לעשר שנות מאסר, בהתחשב בזיכוי ובהערכת המסוכנות הגבוהה של המערער. השופט נ' הנדל והשופט א' שהם הסכימו עם ההחלטה.