רע"פ 1955/12

תקציר

בפרשת רע"פ 2054/12 אישר בית המשפט את הרשעתו של נימרי בגין לשון הרע, ודחה את הטענה כי היותו קורבן לפשע על ידי בנימיני יכול להעניק לנמרי חופש ביטוי מוגבר לפי חוק איסור לשון הרע. בית המשפט הדגיש כי החוק אינו מאפשר תביעה עצמית, ללא קשר להיותה קורבן. נימרי קיבל עונש סמלי, וצוין שיקול הדעת שהפעילה המדינה בהגשת כתב אישום, דבר שהדגיש את היעדר שיקול הדעת בקובלנות פליליות פרטיות. ההחלטה הייתה בעד הצעת חוק לביטול קובלנות פרטיות. ברע"פ 1955/12, בסוגיית הסיכון הכפול והסדרי הטיעון, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. נסיגת התובע מכתב האישום הייתה חלק מהסדר, ולפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, ניתן לחדש כתב אישום שבוטל רק באישור היועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט ציין כי קובלנה פרטית אינה יכולה לגבור על שיקול דעתה של הפרקליטות, ולכן מונעת העמדה מיותרת לדין. השופט פוגלמן והשופטת ברק-ארז הסכימו עם חוות דעתה של המשנה לנשיאה נאור, והדגישו כי מתלונן פרטי אינו יכול לעקוף את החלטות המדינה, במיוחד כאשר הדבר עלול לגרום לרדיפה בלתי הוגנת. בסופו של דבר, בית המשפט החליט שלא להטיל הוצאות על המתלוננת והביע תקווה שהצדדים ימשיכו הלאה. שתי הבקשות נדחו, בהתאם לתפיסה כי תלונות פרטיות מחייבות פיקוח כדי למנוע ניצול לרעה של ההליך השיפוטי.