עב"ל 156/09

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור, ומאשר את החלטת בית המשפט המחוזי שלא למנות מומחה רפואי נוסף. בית המשפט שקל את הקווים המנחים למינויים מסוג זה, המאפשרים מינוי מומחה נוסף כאשר חוות הדעת הקיימת של המומחה אינה שלמה או אם יש צורך בחוות דעת שנייה בשל מחלוקת במדע הרפואה. במקרה זה קבע המומחה כי לא היה קשר סיבתי בין עבודתו של המערער כנהג משאית לבין מחלתו הניוונית, וייחס אותה למצב מולד שכיח. המערער טען כי המומחה דחה מסקנות מהמאמרים שהוצגו וביקש חוות דעת רפואית אחרת, אשר נמצאה מיותרת על ידי בית המשפט שכן המאמרים אינם רלוונטיים למצבו של המערער. המומחה גם הפריך את הטענה כי ביטוי המחלה ברגל שמאל, המשמשת ללחיצה על המצמד, היה קשור לעבודה, והסביר זאת כמאפיין של המחלה. בית המשפט הדגיש את אמונו בשיקול דעתו של המומחה הממונה, ולא ציין פגמים נראים לעין או חוסר סבירות בחוות דעתו. הערעור לא הצליח להראות כי מצבו של המערער נחשב לפגיעה בעבודה לפי תיאוריית המיקרוטראומה, וכתוצאה מכך פוטר ללא הטלת הוצאות משפטיות החל מיום 27.1.2010.