ע"א 22641-02-11

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין משיב שהלווה כספים לחברה לבין בעל המניות והמנהל היחיד בחברה (המערערים). לאחר שהמערערת לא עמדה בפירעון ההלוואה, נוצרה שותפות בהשקעת המשיב, אך השותפות לא הצליחה לשגשג. המשיב ביקש לנתק את הקשר עם השותפות וביקש להשיב את השקעותיו. התיק הגיע לבית המשפט, ובית משפט השלום בחיפה הורה למערערים להשיב למשיב 154,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן פיצוי בסך 150,000 ₪ בגין אובדן רווחים, ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪. המערערים ערערו על החלטה זו, וטענו כי פסיקת הערכאה הנמוכה יותר בעניין אחריותה האישית של המערערת אינה מוצדקת. כן ערערו על החלטת פסיקת הפיצויים למשיב. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הטענות ושקלה את הראיות, אישרה את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר בעניין אחריותו האישית של המערער, ולא מצאה עילה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר. עם זאת, ערכאת הערעור הלין על גובה הפיצוי שנפסק בגין אובדן רווחים, וסברה כי היא נוטה לצד הגבוה יותר. בית המשפט הפחית את סכום הפיצוי ל-75 אלף שקל ופסק כי כל צד יישא בשכר טרחתו. הפיקדון, אם בכלל, יוחזר למערערים, תוך הוראה למזכירות שלא לשחררו לפני 15.11.11.