ע"א 190/73

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על חלוקת זכויות במקרקעין בחולון, בין שני קבלני בניין שרכשו מחצית מהחלקה לבין הבעלים של המחצית השנייה. הבעלים לא הצליחו להסכים על חלוקת הנכסים, מה שהוביל את הקבלנים להגיש תביעת חלוקה בבית משפט השלום. השופט החליט כי המגרש אינו ניתן לחלוקה והורה על מכירה תחרותית בין הצדדים, בה זכו הקבלנים, ורכשו את המחצית השנייה תמורת 87,000 ל"י. הבעלים ערער על החלטה זו בבית המשפט המחוזי, וטען כי שיטת המכירה לא הייתה צודקת וכי היה עליה להתבצע באמצעות מכירה פומבית. בית המשפט המחוזי נעתר והפך את החלטת השלום. לאחר מכן ערערו הקבלנים על פסק דין זה בבית המשפט העליון, שדן גם בערעור של הבעלים המקורי מטעמים פרוצדורליים. פסק דינו של בית המשפט העליון, ברוב קולות, הפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. על פי דעת הרוב, שיוצגה על ידי השופט ח' כהן, גישתו של השופט השלום הייתה לגיטימית. כהן הסכים עם הנחיית בית המשפט המחוזי לפיה על השופט לשמוע תחילה את טענות הצדדים בנוגע לשיטת המכירה, אך טען כי יש לעשות זאת בדיעבד. כהן הדגיש כי שיטת המכירה התחרותית יעילה וצודקת במקרה זה, מה גם שהבעלים לא הציע חלופה והשתתף בתחרות. השופט עציוני, שנתן את פסק דין המיעוט, חלק עליו והיה מאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עציוני הדגיש את כוונת המחוקק העומדת מאחורי החקיקה הרלוונטית, שהייתה להבטיח פירוק שותפות בדרך של מכרז, למעט במקרים חריגים בהם ניתן להוכיח כי שיטה אחרת יעילה וצודקת. עציוני טען כי השופט לא פעל לפי הנוהל הנכון וכי מכירה פומבית הייתה עלולה להביא למחיר גבוה יותר.