ת"א 1962/99

תקציר

מדינת ישראל תבעה את חברת הירקון בע"מ לביטול רישומן של שתי חלקות קרקע בשטח כולל של 12,439 מ"ר^2 שהועברו להירקון בשנת 1996, בטענה שהדבר נעשה בטעות. הירקון טען מנגד כי המדינה פעלה בחוסר תום לב, וכי הקרקע היא שלהם בצדק בהתבסס על מערכת מורכבת של הסכמים שנעשו בין הצדדים בשנים 1966, 1979 ו-1990. השאלה המרכזית הייתה האם הקרקע שהועברה להירקון בשנת 1982, בסך כולל של 8154m^2, הייתה התמורה בהסכם משנת 1979, ובכך הפכה את ההעברה משנת 1996 לשגויה, או שמא היא הועברה בנוסף לקרקע המפורטת בהסכם. בית המשפט בחן רבדים שונים של ראיות, לרבות היסטוריה קדסטרית, הוראות ההסכמים וראיות חיצוניות. התובעת נמנעה מלהציג ראיות ישירות והסתמכה על תצהיר של עד שזיכרונו אינו עולה בקנה אחד עם המסמכים שהוצגו. הנתבע הציג ראיות משכנעות לכך שההעברה משנת 1996 לא הייתה שגויה והייתה למעשה מילוי חובת המדינה על פי הסכמי 1979 ו-1990. בית המשפט מצא כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, ודחה את התביעה. תחת זאת, בית המשפט מצא כי גרסת הנתבע לאירועים סבירה והגיונית יותר, ופסק לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין.