ב"ל 24093-10-18

תקציר

התובע, שנפגע בתאונה באתר בנייה בישראל, תבע את המוסד לביטוח לאומי להכיר בו כזכאי לתגמולי פגיעה בעבודה. התובע טען כי הוא מועסק על ידי חברה ישראלית, חברת דבש, או לפחות במשותף על ידי חברת דבש ושוכריו ולכן יש לראות בו מבוטח לפי חוק הביטוח הלאומי. מנגד, טענו הנתבעים כי התובע הועסק אך ורק על ידי אדם בשם שוקרי, שהיה קבלן חשמל שעבד באזור בו אירעה התאונה. בית המשפט בחן בהרחבה את הראיות שהציגו הצדדים, לרבות דברים שאמר התובע לחוקר מוסד, אשר הועדפו על פני עדותו של התובע בשל הספונטניות שלהם, וחוסר התחכום המשפטי של האחרון. כמו כן נבדק היתר העבודה שהונפק לתובע על ידי חברת דבש, וחזקת אחריות המעביד המפורטת בתקנות הביטוח הלאומי. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובעת לא הועסקה על ידי חברת דבש או כל תושב או אזרח ישראלי, כנדרש בחוק. ההיתר שהוציאה חברת דבש, טען בית המשפט, כשלעצמו לא הצביע על יחסי עבודה ישירים, מה גם שהוא שימש לעבודה שאינה קשורה להיקף העבודה של החברה. זאת ועוד, אי דיווחה של החברה על התובע כקבלן משנה לא היה רלוונטי, שכן לפציעתו של התובע לא היה כל קשר לעבודתה של חברת דבש. מאחר והתובע לא הועסק על ידי גוף ישראלי, הוא לא היה מבוטח לפי חוק הביטוח הלאומי בגין נפגעי עבודה, ותביעתו נדחתה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.