סע"ש 41612-06-14

תקציר

התובע, נהג משאית, תבע את מעסיקו בגין טענות שונות להפרשי שכר, בטענה להעסקה פוגענית בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה, ובטענה לזכאות לגמול שעות נוספות, בונוסים שנתיים ופרישה ותוספות שכר. בית הדין קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקתו של התובע, שכן לנתבעת היה פיקוח מספק על עבודתו. נמצא כי מתכונת העסקתו של התובע הייתה 12 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, למעט תקופה בה עבד שישה ימים בשבוע. בית המשפט קבע, כי יש לראות בדמי האספקה שקיבל התובע בתקופת עבודתו הראשונה, וכמחצית מתשלום זה בתקופת עבודתו השנייה, כתשלום עבור שעות נוספות גלובליות, שכן הם נגזרו מהסכם קיבוצי מיוחד ושיקפו נוהג תשלומים מקובל בענף. המחצית השנייה של האגרה בתקופת ההעסקה השנייה נחשבה לתוספת קבועה. בית הדין מצא טעויות הן בחישובי התובעת והן בחישוב גמול השעות הנוספות, וערך חישוב משלו, לפיו התובע גמול שעות נוספות בסך 165,105 ₪. בית המשפט דחה את תביעתו של התובע לתוספת שכר מיוחדת, ואת תביעתו החלופית למענק פרישה מיוחד, שכן ההגדלות הותנו בחתימה על כתב ויתור, דבר שהתובע סירב לעשות. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית למענק שנתי לשנת 2013, שכן הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת לא עמדה בתנאים לקבלת המענק. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובעת למענק פרישה, וקבע כי לנתבעת לא היה נוהג אחיד לשלם מענקים אלה, וכי סירובה של התובעת לחתום על כתב ויתור הביא לכך שהנתבעת משכה את ההצעה. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 189,405 ש"ח, הכוללים 165,105 ש"ח גמול שעות נוספות, 11,300 ש"ח מענקים שנתיים ו-15,000 ש"ח גמול בגין הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע, שהסתכמו ב-1,000 ₪, ולשלם את שכר טרחת עורך דינו, שהסתכמו ב-13,000 ₪.