עת"מ 1372/05

תקציר

העותרת, שהשתתפה במכרז לחלקת קרקע שארגנה המשיב, ערערה על החלטת ועדת המכרזים של המשיבה לפסול את הצעתה הזוכה. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם יש לדחות את העתירה בשל השיהוי המיותר של העותר בהגשתה, והאם החלטת המשיב לבטל את זכייתו של העותר הייתה חוקית, בהתחשב במספר פגמים שיוחסו להצעת העותר. בית המשפט קבע כי העתירה אכן הוגשה באיחור מיותר. ניכר היה כי העותרת הייתה מודעת להחלטת המשיב לבטל את זכייתה יום לאחר שהתקבלה, אך היא המתינה למעלה משבועיים בטרם הגישה את העתירה. בינתיים, המשיבים, שהיו אנשים פרטיים, חתמו על חוזה רכישה של המגרש וביצעו מקדמה משמעותית, נטלו התחייבויות כספיות משמעותיות ויזמו הליכי תכנון להקמת מבנה על המגרש. בכך נוצר אינטרס הסתמכות לגיטימי ומשמעותי מצד המשיבים, שהצדיק את דחיית העתירה על הסף. עוד קבע בית המשפט כי הצעתו של העותר נגועה במספר פגמים, חלקם טכניים וחלקם מהותיים יותר. אמנם ניתן היה להתעלם מהליקויים הטכניים, כגון איחור קל בהגשת ההצעה ותיקון שנעשה בה, אך ההשפעה המצטברת של כל הפגמים, בשילוב עם החמור שבהם – פער בין גובה ההצעה במילים ובספרות – הביאו לפסילת ההצעה. פער זה יצר חוסר ודאות באשר לתנאי ההצעה והעניק לעותרת יתרון בלתי הוגן על פני מציעים אחרים, תוך פגיעה בעקרון השוויון. החלטת המשיב לבטל את זכייתו של העותר הייתה אפוא כדין. בנוסף, מצא בית המשפט כי טענת העותרת כי לא הייתה מודעת לטענות המשיבים בדבר אי ההתאמה בסכום ההצעה טרם הדיון, אינה נתמכת. לעותרת ניתנה הזדמנות להתייחס לנושא במהלך השימוע והיא אינה יכולה לטעון כעת כי נשללה ממנה זכות השימוע. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה, ביטל את הוראת השעה שניתנה קודם לכן, והורה לעותרת לשאת בהוצאות המשיבים ובהוצאות המשפט.