ע"פ 5915/15

תקציר

חוק המאסר מאפשר העברת אסירים בין ישראל למדינות אחרות לצורך ריצוי עונשם. סעיף 10 לחוק מעניק לבית המשפט שיקול דעת לקצר עונש זר המרצה בישראל עד לתקופת המאסר המרבית הקבועה בישראל בגין אותה עבירה. זהו חריג לכלל לפיו יש לכבד עונש זר כמות שהוא. מטרת החוק היא הומניטרית, לאפשר לאסירים לרצות את עונשם בסביבה מוכרת לטובת האסיר והחברה כאחד. הסמכות לקצר עונש צריכה להיות מופעלת בצמצום. כאשר אסיר הורשע במספר עבירות והוטלו עליו עונשים מקבילים, יש להשוות את העונשים המצטברים המרביים הקבועים בחוק הישראלי לכל העבירות לעונש הזר, תוך התעלמות מהוראות חופפות בעונש הזר. כלל זה חל גם כאשר בית המשפט הזר לא הורה על צבירה מלאה של העונשים. ייתכנו מקרים חריגים בהם בית המשפט הישראלי, המונחה על ידי עקרון המידתיות, עשוי להורות על צמצום גם במקרים של ריבוי עבירות. מקרים כאלה צריכים להיות נדירים ולדרוש סטייה ברורה וקיצונית מעקרונות בסיסיים של מידתיות. במקרה הנדון, ערעורו של אסיר שהורשע בשלוש עבירות סמים חמורות בארה"ב ונידון ל-292 חודשי מאסר, לא מצא בית המשפט סיבה לקצר את העונש. העונש אינו חורג מהעונשים המרביים המוטלים בישראל על עבירות דומות ואין נסיבות חריגות. האסיר כבר ריצה שני שלישים מעונשו והוא רשאי להגיש בקשה לשחרור מוקדם. לפיכך, הערעור נדחה.