ע"ע 34802-03-22

תקציר

בערעור הנוגע לתביעותיו של עובד ענף הבנייה להפרשי שכר מינימום, פדיון חופשות, דמי חגים ופיצויים עונשיים, פסק הדין הופך למעשה את פסיקותיו הקודמות של בית הדין האזורי לטובת העובד. בתחילה טען העובד כי קיבל שכר יומי של 150 שקל, בהמשך עלה ל-170 שקל, ואילו המעסיק טען כי קיבל שכר יומי של 250 שקל. בית הדין האזורי צידד במעסיק על סמך תלושי שכר המעידים על שכר שעתי גבוה יותר, שאותם ראה כראיה. עם זאת, בית הדין לערעורים מצא כי הנמקה זו פגומה, שכן העובד לא קיבל תלושים, דבר המערער על תוקפם כראיה. בית הדין לערעורים הדגיש כי יש להמציא תלושי שכר לעובד על מנת שיהיה להם תוקף משוער על פי החוק. במקרה דנן, המעסיק לא הצליח להפריך את טענת העובד לירידה בשכר, שכן מנהל העבודה האחראי, שלכאורה שילם לו במזומן, לא זומן לעדות. בעקבות זאת פסק בית הדין לטובת העובד בגין הפרשי שכר בסך 70,257 ₪ בתוספת ריבית. כמו כן, בגין פדיון חופשה שנתית, קבע בית הדין כי הניכויים הנתבעים בגין תשלומי חופשה בתלושי השכר אינם מוצדקים, ופסק לעובד תוספת של 2,394 שקל. כמו כן, תוקן סעיף דמי החגים, והעניק לעובד 3,956 שקל, במקום הסכום הקודם המותאם לתשלומים המשוערים. הערעור קיבל את הטענה כי סכומי הפיצוי בגין אי המצאת המסמכים וההודעות הנדרשים על ידי המעסיק נמצאים בצד הנמוך יותר, אך בחר שלא לשנות סכומים אלה משיקולי שיקול דעת. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל, עם פיצויים כספיים משמעותיים שהותאמו ונפסקו, בתוספת צו לכיסוי הוצאות התדיינות משפטית בסך של 10,000 ₪. פסק הדין מדגיש את החובות המחמירות המוטלות על מעסיקים לספק תיעוד מדויק ובזמן לעובדים.