גמ"ר 4028-03-14

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי בהיעדר נסיבות חריגות, אין לחרוג ממדיניות שלילת חיי אדם בנהיגה רשלנית מהטלת מאסר, תוך שימת דגש על קדושת חיי אדם ועל הצורך להילחם בהרוגים בדרכים. גישה זו משקפת את מדיניות הענישה הרווחת ומתחשבת בפגיעה החברתית ובמידת הפגיעה הנגרמת. על פי תיקון חוק העונשין, על בית המשפט לדבוק בעקרון ההלימות, תוך הבטחת יחס מידתי בין העבירה לבין העונש. העונש על גרימת מוות ברשלנות נע בין 6 חודשים ל-3 שנות מאסר. במקרה זה, הנאשמת, שחוותה פוסט טראומה לאחר התאונה, לקחה אחריות על מעשיה והביעה חרטה. כמו כן נלקחו בחשבון היעדר עבר פלילי ואופייה הרגעי של רשלנותה. בית המשפט הכיר בחומרת העבירה ובתוצאותיה הטרגיות, אך קבע כי האינטרס הציבורי לא ישרת את מאסרו של הנאשם. במקום זאת, נגזרו על הנאשם שישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, לצד פסילת רישיון לתקופה ארוכה וצו מבחן לשנה.