ת"א 50058-08-16

תקציר

התובעת, שעברה טיפול נפשי אצל הנתבעת, הגישה נגדו תביעה לאחר שביצע בה עבירות מין. הנאשם הורשע בפלילים ונגזרו עליו עבודות שירות ומאסר על תנאי, וחויב לשלם לתובע פיצויים בסך 10,000 שקל. התובעת ערערה על גזר הדין, ובית המשפט המחוזי החמיר את העונש ל-10 חודשי מאסר בפועל ופסק לה פיצוי גבוה יותר. הנאשם ערער לבית המשפט העליון, וזה נדחה. לאחר מכן הגיש התובע תביעה אזרחית, בה ביקש פיצוי נוסף בגין נזקי גוף, וסיפק חוות דעת פסיכיאטרית התומכת בכך. הנתבע טען כי יש לייחס לתובע אשם תורם והכחיש את היקף הנזק. בית המשפט מינה מומחה מטעמו בשל סתירות בין חוות הדעת של מומחי הצדדים. המומחה הגיע למסקנה כי לתובע נכות של 20%, שמחציתה מיוחסת לאירועים עם הנתבע. בית המשפט אימץ את חוות דעתו של המומחה, מצא את הנתבע אחראי ופסק לתובע פיצוי בסך 581,000 ש"ח, בנוסף לפיצוי ששולם בהליך הפלילי. הסכום כלל 223,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות, 18,000 ש"ח בגין הוצאות ו-340,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין וחלק משכר טרחת המומחה. המפתח לפסק הדין עמד העיקרון לפיו ממצאים בתביעה נגררת – כזו המובאת בעקבות פסק דין פלילי – מקבלים ראיות חותכות, בעוד שהליכים ושיטות להוכחת נזק נחשבים לתביעה אזרחית רגילה.