ב"ל 38364-03-22

תקציר

התיק עוסק בתביעות של שני בני זוג לשעבר כנגד המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) לקבלת גמלת הבטחת הכנסה כיחידים בתקופה שבין ינואר לאפריל 2022. התובעים, להם ילד משותף, התגוררו יחד ממאי 2021 ועד אפריל 2022, כאשר התובע היה נתון במעצר בית בשל מאסרו הקצר. התובעת טענה כי היא נאלצה לאפשר לתובע הגבר לשהות בדירתה וכי מערכת היחסים ביניהם לא התבססה על חיבה, מחויבות או גורל משותף, אלא הייתה נוחה לו ומועילה לה כלכלית. מנגד, הנתבע עמד על כך שהתובעים היו ידועים בציבור בתקופה הרלוונטית ולכן דחה את תביעותיהם להטבות פרטניות. לאחר בחינת חומר הראיות ובחינת הנסיבות, מצא בית המשפט כי התובעים לא היו מוכרים לציבור כבני זוג בתקופה הנדונה. הסכמתה של המתלוננת להשגיח על המתלונן במהלך מעצר הבית שלו הייתה מתוך צורך אישי וכפייתי, ולא הייתה ביניהם כל חיבה או מחויבות הדדית. זאת ועוד, בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי שהותו של התובע הגבר בדירתה הייתה זמנית ומונעת ממצבו, ולא מגורל משותף. עוד ציין בית המשפט כי החלטותיה של הנתבעת עצמה אינן עקביות באשר למעמדם של התובעים וכי לא ניתן לבסס את מעמדם של ידועים בציבור על סמך תקופה קצרה של חיים משותפים. עם זאת, בית המשפט אישר את שלילת גמלת הבטחת הכנסה מהתובעת בשל בעלותה על רכב ששוויו גבוה מהסכום המותר. על פי החוק המתוקן, בעלות על רכב כזה פוסלת אדם מלקבל את ההטבה, ובית המשפט מצא כי טענות התובע בדבר חוסר נגישות הרכב ואי השימוש בו אינן שוללות את הוראות הרגולציה. לסיכום, בית המשפט ביטל את ההחלטה לדחות את תביעת התובעים על בסיס מעמד של ידועים בציבור והורה לנתבעת לבחון את זכאותם של התובעים לגמלת הבטחת הכנסה כפרטים. עם זאת, תביעתה של התובעת לגמלה נדחתה בשל בעלות רכבה. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאותיה של התובעת, בעוד שלא הוצא צו להוצאות כנגד התובע הגבר.