בש"פ 962/01

תקציר

המערער, שהיה חשוד מרכזי בחקירה ענפה ומורכבת שכללה חשד לזיוף מסמכים, הוצאת כספים במרמה והברחת כספים אל מחוץ למדינה, ביקש לבטל את תנאי הערבות שלו לאחר 180 יום. המדינה ביקשה הארכה או חידוש של תנאי הערבות, שאותם העניקו הערכאות הנמוכות יותר, בנימוק של הסכמת הצדדים ואופי החקירה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי לשונו הברורה של סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי מגבילה את הארכת תנאי הערבות לתקופה הראשונית של 180 יום. בית המשפט דחה את טענת המדינה כי יש לה סמכות טבועה לחדש את תנאי הערבות לאחר פקיעתם, והדגיש כי יש לכבד את חירויות הפרט אלא אם הוסמכו במפורש בחוק. כוונת המחוקק בניסוח סעיף 58 הייתה לאזן בין החירות לבין אכיפת החוק, ופירוש החוק כך שיאפשר חידוש שגרתי ישלול את תכליתו. תוך הכרה במורכבות החקירה, קבע בית המשפט כי היה על המשטרה לפעול במועדים שנקבעו. לפיכך, הערעור התקבל, ותנאי הערבות של המערער הוסרו. החלטה זו מבטיחה את קיום הוראות הדין, תוך הדגשת חשיבותן של חקירות במועד תוך כיבוד זכויותיו החוקתיות של המערער.