ע"א 630/78

תקציר

בפסק הדין נדחה ערעורה של זמו על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה את טענת המערערים כי רכשו מהמשיבה זכויות בנכס מכוח חוזה פיתוח. עניינה של התביעה ב"חוזה פיתוח" שנעשה בשנת 1973 בין המשיבה לבין עירם ראשון לציון, המעניק זכויות חכירה, בתנאי שהמשיבה לא תוכל להעביר זכויות אלה ללא הסכמת העירייה ותשלום אגרות. בשנת 1977, הסכם בין הצדדים קבע את שווי העסקה על 400,000 l.i., אך החוזה הכתוב קבע 340,000 l.i., לכאורה כדי להעלים מס. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את התביעה על אי חוקיות, לפי סעיף 30 לחוק החוזים, שכן שני הצדדים שינו את מחיר העסקה כדי להימנע מחובות מס. ערכאת הערעור ניתחה זאת לפי סעיף 31 לאותו חוק ובחנה את תחולתו של סעיף 13 לגבי חוזים למראית עין. למרות שהשופט ברק הציע כי ניתן לפרש את החוזה האמיתי כתקף למרות החוזה הבלתי חוקי לכאורה, השופט ויתקון חלק על כך, והעלה חשש מפני קביעת תקדים בלתי רצוי שעלול להכשיר שלא במתכוון פרקטיקות מרמה. בשל הימנעותם של המערערים מלטעון הגנת סעיף 13 כראוי במהלך ההליך, נדחה ערעורם, והותיר אפשרות לשקול את החוזה למראית עין בפרספקטיבה משפטית שונה. החלטת הערעור, התואמת את ממצאי הערכאה הנמוכה יותר, הדגישה את השמירה על טוהר המידות במסגרת התחייבויות חוזיות, במיוחד כאשר ניכרת אי חוקיות, כמו העלמות מס.