ע"א 3079/22

תקציר

פסק הדין דן בזכות ערעור על פסקי בוררות לפי סעיף 38 לחוק הבוררות, תוך הדגשת היקפה המצומצם. מובהר כי הסעיף חל על החלטות לפי חוק הבוררות, לרבות החלטות הנוגעות לביצוע פסקי בוררות. פסק הדין מכיר בפרשנותו המרחיבה של הסעיף, המשתרעת על שלבים שונים של הליך הבוררות, גם לאחר מתן פסק הבוררות. עם זאת, היא מסרבת להחליט אם אדם שאינו מושפע מפסק בוררות אך מושפע ממנו רשאי לערער, ובמקום זאת פותר מקרה ייחודי. פסק הדין מכיר באנומליה במעמדו של המבקש, שאמנם לא היה צד פורמלי, אך שקלה את עמדתו. מסקנתה היא כי יש להעניק למבקש זכות ערעור, בהתחשב בעמימות סביב תפקידו ובסופיות ההליך לגביו. בנוסף, השפעת ההחלטה על זכויות המבקש, קביעת הרוב הדרוש לעסקה, מצדיקה גישה זו. השופט מדגיש גם את היעילות שבהימנעות מפיצול ההליכים ומאפשר את תיקון סיווג הערעור. המבקש מופנה להגיש "גיליון התחלה" מתוקן ולשלם את האגרות הנדרשות עד למועד מסוים, שלאחריו ימשיך הערעור.