עב"ל 39244-10-13

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור שהובא בפניו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי אימץ את חוות דעתו של מומחה שקבע כי אין קשר סיבתי בין האירוע שהתרחש ביום 7.4.2011 לבין נזקי הכתף של המערערת. חוות דעתו של המומחה התבססה על ראיות רפואיות ועל העובדות המוסכמות על הצדדים. המומחה השיב בפירוט לשאלות ההבהרה שהוצגו בפניו, ומסקנותיו היו מנומקות היטב ומעוגנות בראיות הרפואיות. בית המשפט מצא כי דו"ח המומחה היה מספיק ומנומק היטב, והסכים עם החלטת בית הדין האזורי לאמצו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המערערת לא הצליחה להבהיר את כל "אי ההבנות ואי הבהירויות" שהעלה המומחה. טענותיו של המערער בדבר הכאב והקשיים שחווה במהלך נסיעתו לחו"ל לא הוזכרו בהודעתו הראשונית ולא במהלך שאלות ההבהרה שהוצגו למומחה. טענות אלה הוזכרו באופן חלקי בלבד בסיכומי המערערת לאחר קבלת חוות דעת המומחה. בית המשפט הדגיש כי לא נטה לשנות את התשתית העובדתית בשלב זה וכי התעקשותו של המערער על גרסתו לאירועים לוקה בחסר, מה גם שבחוות דעת המומחה נקבע כי פגיעה כזו הייתה גורמת לכאבים עזים ומגבילה את תנועותיו של המערער בתוך שעות מהאירוע. בית המשפט הסכים גם עם החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר למערערת להציג שאלת הבהרה נוספת למומחה, שכן די היה לענות עליה בשאלה אחרת שהוצגה. בנוסף, בית המשפט לא ראה טעם למנות מומחה נוסף, שכן דו"ח המומחה היה מפורט ומפורש, ולא הוכח משוא פנים או צורך במומחיות בתחום אחר. לבסוף, קבע בית המשפט כי החלטת בית הדין האזורי לדחות את התביעה הייתה מוצדקת, שכן המערער לא הצליח להוכיח כי עבר תאונה בעבודה. הערעור נדחה, וההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות.