ע"פ 7520/00

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לצעיר, המערער, שהרג צעיר אחר, המנוח, בדקירתו מספר רב של פעמים בסכין. האירוע התרחש יומיים לאחר קטטה בין השניים, בה נפגע המערער על ידי המנוח. המערער טען כי הגיע לביתו של המנוח על מנת להתפייס, אך האחרון שלף סכין, אותה הצליח המערער לאחוז ולדקור באמצעותו את המנוח מתוך הגנה עצמית. עם זאת, בית המשפט דחה את גרסת המערער לאירועים. נמצא כי המערער יזם את הפגישה, חמוש בסכין, ודקר את המנוח מספר רב של פעמים, לרבות מספר דקירות קטלניות באזורים רגישים בגוף. בית המשפט הסתמך על עדויות משפחת המנוח, על הדו"ח הפתולוגי ועל הודאותיו של המערער עצמו במהלך חקירתו. טענתו של המערער כי פעל מתוך הגנה עצמית ואיבד את עשתונותיו לא עלתה בקנה אחד עם חומר הראיות, במיוחד נוכח כוונתו מראש ושליטתו בסיטואציה. בית משפט קמא הרשיע את המערער ברצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. המערער ערער על ההחלטה וטען כי לא הייתה כוונה מוקדמת וכי יש לסווג את העבירה כהריגה. המערער טען, כי אין כל ראיה לכך שהגיע לביתו של המנוח חמוש, וכי אין לשלול את האפשרות להגנתו העצמית של המנוח או לכוונת המערער רק להפחידו או לפגוע בו. המשיב, המייצג את המדינה, הסתמך על ממצאיו של בית משפט קמא, והדגיש כי המערער יזם את ההיתקלות כשהוא חמוש בסכין, דבר המצביע על כוונה להרוג. ערכאת הערעור הסכימה עם המשיב כי מעשיו של המערער מעידים על החלטה להרוג. בית המשפט הדגיש את יוזמתו של המערער, את אופי הנשק בו נעשה שימוש, את מספרן, מיקומן ועוצמתן של הדקירות, ואת היעדר כל הסבר או ראיה הסותרים את חזקת הכוונה. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיו של המערער היו מתוכננים מראש וכי הוא החליט להרוג את המנוח, ועל כן דחה את הערעור. השופט מ' חשין והשופט א' גרוניס הסכימו עם פסק הדין.