ת"פ 40279/08

תקציר

לנאשם יש זכות לגשת לחומרי חקירה שבידי הרשויות כדי להבטיח משפט הוגן. הזכות לפרטיות וזכותו של הנאשם להגן על עצמו הן עקרונות יסוד שיש לאזן ביניהם. על בית המשפט להחליט מהו "חומר חקירה" בכל מקרה לגופו, בהתחשב ברלוונטיות שלו לכתב האישום. במקרה זה מצא בית המשפט כי רשימת השיחות מהאזנות הסתר מלאה וכי טענות המבקש בדבר שיחות חסרות התבססו על הנחות שגויות. עוד קבע בית המשפט כי המשיב אינו צריך לספק למבקש 1,800 שעות הקלטות וידאו, שכן רובן אינן רלוונטיות לכתב האישום ועלולות לפגוע בפרטיותם של המוקלטים. המשיב גם לא נדרש להמציא הסכמים כלשהם של עדי מדינה, שכן לא היו כאלה. גם רישומים פנימיים הנוגעים למו"מ שקדם להסכמי הפשרה לא נחשבו לחומר חקירה ואין צורך לחשפם. לבסוף, גם הודעות מלקוחות ועובדים, שלא היו קשורות לכתב האישום, לא היו אמורות להימסר, שכן הן אינן רלוונטיות להגנה ועלולות לפגוע בפרטיותם של צדדים שלישיים. בית המשפט סיים את דבריו בדחותו את הבקשה, למעט חמישה מסמכים שעל המשיב להגיש לעיון המבקש.