בש"פ 8823/07

תקציר

בפסק דין תקדימי, הכריז בית המשפט העליון על סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו-2006 כבלתי חוקתי, בנימוק שהוא פוגע באופן בלתי מידתי בזכויות היסוד של חשודים. מדובר במערער שנעצר בחשד לעבירות ביטחון. ערכאות נמוכות יותר האריכו את מעצרו ללא נוכחותו, טענה שהוגדרה כהפרה של כללי ההליך ההוגן לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הסוגיה המרכזית הייתה האם החוק, שהתיר הארכת מעצר וערעורים שלא בפניהם לתקופה של עד 20 יום, היה מידתי ביחס למטרת הממשלה לסכל איומים ביטחוניים. בית המשפט העליון הכיר בצורך בחקירות מהירות בהקשרים ביטחוניים, אך הדגיש כי זכויותיהם של חשודים לחירות ולמשפט הוגן, לרבות נוכחות בדיונים, מוגנות חוקתית. בית המשפט ציין כי שלילת הייצוג המשפטי בו זמנית פגעה עוד יותר בהגינות ובבקרה השיפוטית. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי הוראת החוק אינה עונה על הדרישות החוקתיות, ובפרט נכשלת במבחן המידתיות, שכן אמצעים פולשניים פחות יכולים להשיג מטרות ביטחוניות מבלי לפגוע בזכויות יסוד. כמה שופטים הדגישו כי ביקורת שיפוטית אפקטיבית היא הגנה חוקתית הכרחית בתהליכי מעצר. בהחלטתו שב בית המשפט ואישר את העיקרון לפיו יש חשיבות עליונה לשמירה על כבוד האדם וצדקו, גם בעת איום, והדגיש את תפקידה של הרשות השופטת באיזון בין צורכי הביטחון לבין זכויות האדם.