ע"פ 8735/96

תקציר

במקרה דנן, ערער המערער, שמעון ביטון, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר אישר פסק דין קודם שזיכה את המשיב, ניסים קופ, מאשמת לשון הרע לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. ביטון פרסם תחילה מאמר שבו מתח ביקורת על עיתונאים מקומיים, ותיאר את קופ כ"שקרן שקר ומניפולטור". קופ הגיב בהפרכה ותיאר את ביטון כאדם הזקוק לעזרה פסיכולוגית. לאחר מכן הגיש ביטון קובלנה פלילית בטענה כי תגובתו של קופ מהווה לשון הרע. בית משפט השלום קבע כי דבריו של קופ מהווים לשון הרע, אך זיכה אותו מכוח סעיף 15(10) לחוק, המעניק הגנה כאשר הפרסום נועד אך ורק להכחיש או לגנות לשון הרע שפורסמה בעבר. בית המשפט קבע כי תגובתו של קופ נותרה בגבולות סבירים בהתחשב בנסיבות, והחלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי. ביטון הוסיף וערער לבית המשפט העליון, וטען כי ההגנה אינה צריכה לחול מאחר שתגובתו של קופ חרגה מגבולות ההפרכה הסבירה. בית המשפט העליון הדגיש כי לצורך הרשעה בלשון הרע על המערער להוכיח "כוונה פלילית לפגוע", שלא נקבעה בעניינו של קופ בשל עדותו והסבריו המהימנים. יתר על כן, בית המשפט העליון דן בהתאמה בין כוונה לפגוע לבין הגנות הפרסום בתום לב, וקבע כי תגובות סבירות ומידתיות עדיין יכולות להיות מוגנות בחוק. בית המשפט מצא כי תגובתו של קופ נופלת לקטגוריה מוגנת זו, ואישרה את זיכויו. לפיכך, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט העליון טען כי ניסיונות לפתרון ידידותי היו עשויים להיות ראויים יותר מאשר מאבק משפטי. המערער חויב לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪.