ת"א 54157-02-19

תקציר

הסכסוך נסוב סביב הסכם שכירות לחנות תכשיטים. השוכר (התובע) תבע את המשכיר (הנתבע) על כך שפעל בחוסר תום לב ומנע את כניסתו לתוקף של הסכם השכירות. בית המשפט פסק לטובת התובע. הכרעת הדין מוצאת את הנתבע אשם בכך שפעל בחוסר תום לב. הנתבעת הכניסה תנאי בחוזה כי חוזה השכירות מותנה באישור דרישות ביטוח לעניין התקנת כספת ואמצעי ביטחון אחרים. עם זאת, הנתבעת סירבה לאשר שינויים כלשהם, למרות שהייתה מודעת לכך שאמצעי אבטחה אלה נחוצים לחנות תכשיטים. סירובה התבסס על חוות דעת מומחה רדודה, שלא כללה בדיקה מהותית של החנות ומפרטי הבטיחות. משכך, קבע בית המשפט כי מעשיו של הנתבע מהווים הפרה של חובת תום הלב בביצוע החוזה. הנטל לבטל את החוזה או למנוע את כניסתו לתוקף מוטל על הנתבע. באשר לפיצויים, בית המשפט הכיר בשני סוגים של פיצויים בגין הפרת תום לב – נזקים חיוביים ושליליים. מאחר שתום לבו של הנתבע לא היה מביא להסכמה, פסק בית המשפט לתובע פיצויים שליליים. אלה מכסים את העלויות הכרוכות במהלך המשא ומתן ואת עבודות ההכנה לפתיחת החנות. התובע הציג חוות דעת מומחה המפרטת נזקים בסך 502,780 ₪, הכוללים עלויות השקעה והפסדי רווח עתידיים. בית המשפט מצא את חוות דעת המומחה משכנעת, והפחית את הסכום הנתבע בחלק מההוצאות הקשורות לקידום המותג, מהן עדיין נהנה התובע. בית המשפט קבע את חבות הנתבעת בשיעור של 60% מסך הנזק, בסך 62,605 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בנוסף, חויב הנתבע לשלם 5,000 ₪ עבור הוצאות התובע ו-20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים והיא בתוקף החל מיום 16.2.2021.