בפ"ת 1315-10-22

תקציר

בית המשפט מצא כי קיימות ראיות לכאורה המצביעות על כך שהמשיב אשם בעבירת הנהיגה בשכרות בה הואשם. עדותו של קצין המשטרה, יחד עם הודאת המשיב כי שתה, כמו גם בדיקות הנשיפה והינשוף, שהצביעו על רמות גבוהות של אלכוהול, משמשות ראיה לכך שהמשיב נהג בגילופין. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי רכבו של המשיב היה נהוג וכי נשקפת ממנו סכנה לציבור. רכבו נמצא סטטי, באמצע נתיב נסיעה בכביש ראשי, כשהמנוע פועל, בעוד המשיב שיכור עד כדי שינה עמוקה. לצד המסוכנות הטמונה בעבירה עצמה, הנסיבות בהן בוצעה ועברו הפלילי והתעבורתי של המשיב, החליט בית המשפט לשלול את רישיונו עד תום ההליכים, דבר שצפוי לגרור פסילה ממושכת. החלטה זו התקבלה לטובת שלום הציבור, והמשיב פוטר מחובת הפקדת הפקדה, ובמקומה ניתנה לו תעודת פיקדון מהתקופה שבה נפסל מלכתחילה מבחינה מינהלית.